הכרעת דין בתיק ת"פ 40259-12-11 - פסקדין

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פריצה לרכב - עבירה על סעיף 413ו' סייפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.8.11 בשעה 2:48 פרץ הנאשם לרכב ברחוב ששת הימים בנתניה, בכך שפתח את דלת הרכב, נכנס פנימה והתיישב במושב הנוסע, בכוונה לבצע גניבה או פשע.

הנאשם כפר בעבירה שיוחסה לו וטען כי היה במקום אך לא פרץ לרכב. לאור עמדתו זו הובאו בפני מכלול הראיות שנאספו בפרשה זו. בחינת ראיות אלה מגלה כי כתב האישום מבוסס במידה רבה על עדותו של עד הראייה, מר מיכאל רץ (להלן: "המודיע"), אשר על פי גרסתו הבחין במעשיו של הנאשם, דיווח על כך טלפונית למשטרה ועקב אחר הנאשם עד שנעצר על ידי השוטרים. כפי שיובהר, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שמדובר בעד ראייה אובייקטיבי ואמין, אשר פעל בתום לב ומתוך רצון לגלות אזרחות טובה. לפיכך, מתמקדת המחלוקת בעיקר בשאלה האם מתוך הנסיבות שהוכחו עולה אפשרות סבירה לטעות בזיהוי, אפשרות שיש בה כדי להקים ספק סביר באחריותו של הנאשם. לאחר שנתתי דעתי לסוגיה זו, בחנתי את מכלול הנסיבות והראיות, ובמיוחד את הקלטת השיחה הממושכת בין המודיע לבין מוקד 100 של המשטרה, בעזרתה ניתן לשחזר את מסלול המעקב אחר הפורץ, שוכנעתי כי לא נפלה כל טעות וכי הנאשם הוא שפרץ לרכב. אשר על כן החלטתי להרשיעו בעבירה שיוחסה לו. להלן יובאו נימוקיי. 

עדות המודיע:

המודיע העיד בפני והסביר כיצד נקלע לאזור ההתפרצות בשעת לילה כה מאוחרת. הוא הסביר כי באותו ערב חזר מחתונה וכי הוריו דיווחו לו על כך ששמעו רעש בחצר ביתם. הוא נסע לביתם ומשלא מצא כל סיבה לדאגה נסע חזרה לכיוון ביתו. בדרכו הביתה נסע ברח' ויצמן לכיוון דרום ונעצר ברמזור בצומת רחוב ששת הימים. בעת שעמד ברמזור הבחין בשני אנשים הולכים על המדרכה שמולו ברחוב ויצמן מדרום לצפון. המודיע הסתכל עליהם וראה כי אחד מהם נוהג דרך קבע להביט אל תוך כל אחת מהמכוניות החונות שלצידם. השניים פנו ברחוב ששת הימים והמשיכו לנהוג בצורה דומה. מעשיהם אלה עוררו את חשדו של המודיע, אשר החליט לעקוב אחריהם ולכן פנה שמאלה ברמזור, על אף שאמור היה להמשיך ישר ברחוב ויצמן לכיוון ביתו.

לאחר הפניה שמאלה נסע המודיע ברכבו ברחוב ששת הימים מזרחה, בעוד השניים הולכים במקביל אליו על המדרכה בצידו השני של הכביש. על פי התיאור שמסר המודיע בעדותו בבית המשפט, לבש אחד הבחורים חולצה לבנה קצרה, מכנס ¾ קצר וכהה ונעלי התעמלות לבנות. שיערו היה לבן-מאפיר והליכתו הייתה מיוחדת בכך שנע בצעדים קצרים ומבלי שהזיז הרבה את ידיו. הבחור השני היה מלא יותר ולבש חולצה ועליה פסים לרוחב בצבע אפור ירוק. בשלב מסוים נעצרו השניים ליד אחד הרכבים החונים, והבחור בעל החולצה הלבנה, שהוא גם זה שנצפה קודם לכן בוחן את הרכבים החונים תוך כדי ההליכה, פתח את דלת הנוסע של הרכב, נכנס והתיישב בכסא שליד הנהג, בעוד חברו עמד לצדו מחוץ לרכב.

בשלב זה החליט המודיע לנסות להבריחם מהמקום ועל כן המשיך בנסיעה כמה עשרות מטרים מזרחה, ביצע פניית פרסה בפינת הרחובות ששת הימים וזנגוויל והחנה את רכבו מאחורי הרכב שנפרץ, במרחק של כשני מטרים בלבד ממנו. המודיע הדליק את האורות הגבוהים של רכבו, מתוך שסבר כי יהיה בכך כדי להרתיע את החשודים, אך מה שקרה בפועל הוא כי אותו אדם בחולצה הלבנה הוציא את ראשו מתוך הרכב, הפנה את פניו לעבר המודיע וסימן לו בידו כי ינמיך את האורות משום שהם מסנוורים אותו. המודיע הבהיר כי את פני הבחור הנוסף לא הצליח לראות משום שזה עמד מחוץ לרכב ולא הפנה את הפנים כלפיו, אך מאחר ובעל החולצה הלבנה הסתובב לעברו, יכול היה להתרשם בבירור מתווי פניו אשר נחשפו לאורות הרכב.

המודיע הנמיך את אורות הרכב והמשיך להמתין במקום. הוא לא הצליח לראות מה היו הפעולות שבוצעו בתוך הרכב הפרוץ, וחיכה במקום עד שבעל החולצה הלבנה יצא מהרכב והחל מתרחק מזרחה עם חברו. השניים חלפו על פני רכבו של המודיע ופנו שמאלה מרחוב ששת הימים לרחוב זנגוויל (מכאן ואילך, ראו המפה נ/2 על מנת לעקוב אחר מסלול ההליכה המתואר בדברי המודיע). בשלב זה התקשר המודיע למשטרה ודיווח על מה שראה. הוא התבקש לשמור על קשר עין עם החשודים ולדווח למשטרה על מיקומם. בהתאם לכך, ומאחר ורחוב זנגוויל הנו חד סטרי, ביצע המודיע עיקוף, פנה ימינה לרחוב בארי ולאחר מכן פנה שוב ימינה עד למפגש עם רחוב זנגוויל. במהלך העיקוף הנ"ל נותק קשר העין עם החשודים, אך קשר זה חודש בפינת רחוב זנגוויל, כשלדברי המודיע: " אני רואה מולי את שני הבחורים עם אותה ההליכה ואותם הבגדים באים מולי" (עמ' 9 ש' 30-32 לפרוטוקול). עוד הסביר כי קשר העין נותק לפרק זמן קצר של כחצי דקה בלבד וכי הרחובות בהן ביצע את המעקב היו מוארים ולא הסתובבו בהם באותה שעת לילה מאוחרת אנשים נוספים (עמ' 6 ש' 30 - עמ' 7 ש' 1).

המודיע המתין בפינת רחוב זנגוויל (על פי המפה מדובר בהצטלבות עם רחוב אימבר - ח.ט.) עד הגעתם של השניים אליו, שאז פנו החשודים ימינה לתוך רחוב החשמונאים, שגם הוא רחוב מואר. בשלב זה התקשה המודיע לשחזר את נתיב נסיעתו המדויק. הוא מסר כי המשיך לעקוב אחר השניים אך לא היה מעוניין להיות צמוד אליהם ולכן איבד בשלב מסוים את קשר העין פעם נוספת. על פי עדותו, חודש קשר העין עם בעל החולצה הלבנה בפינת הרחובות החשמונאים ורזיאל, אלא שבשלב זה התהלך הנ"ל לבדו. בנסיבות אלה, לא יכול היה המודיע לומר באיזו נקודה בדיוק נפרדו שני החשודים זה מזה. מכול מקום, המשיך המודיע לעקוב אחר בעל החולצה הלבנה, וראה אותו חוזר מערבה על רחוב ששת הימים, עד שנעצר על ידי ניידת משטרה במרחק עשרות מטרים בודדים מהמקום בו חנה עדיין הרכב שנפרץ. המודיע לא רצה להתעמת עם החשוד ולכן לא יצא מהרכב, אך לדבריו אין לו כל ספק כי מדובר במי שפרץ לרכב, שכן כשראה אותו משוחח עם השוטרים שעצרו אותו הבחין בכך שתווי פניו זהים לאלה של האדם שישב ברכב והסתובב אליו בבקשה שינמיך האורות. בעדותו בבית המשפט לא זכר המודיע את מספר הרכב שנפרץ, אך טען כי מסר אותו למוקדנית.

כאן המקום להבהיר כי אין מחלוקת על כך שהחשוד שנעצר על ידי השוטרים היה הנאשם, והשאלה היא האם מדובר באותו אדם אשר פרץ לרכב מוקדם יותר ואשר אחריו עקב המודיע לאורך כל הדרך, או שמא חלה טעות כלשהי ובשלב מסוים, עקב ניתוק קשר העין, חדל המודיע לעקוב אחר החשוד האמיתי והחל עוקב בטעות אחר הנאשם. בהקשר זה הטיח הסנגור המלומד במודיע את הטענה כי התיאור שמסר לגבי לבושו של החשוד מתייחס לבגדים שהיו על הנאשם בעת שנעצר, ולאו דווקא לבגדים שלבש האדם שפרץ לרכב. המודיע הכחיש טענה זו ומסר כי מהרגע הראשון מסר תיאור של בגדי הפורץ וכי מדובר באותם בגדים ממש בהם נתפס הנאשם על ידי השוטרים.

השיחה המוקלטת בין המודיע לבין מוקד המשטרה:

לאישוש דבריו של המודיע, הגישה התביעה לעיוני את הדיסק ת/6, ובו הקלטת אחת השיחות שנוהלה בזמן אמת בין המודיע לבין מוקדנית במוקד 100 של המשטרה. בעדותו מסר המודיע כי תחילה התקשר הוא למשטרה אך השיחה התנתקה ואז התקשרה השוטרת אליו. עד כמה שניתן לקבוע, השיחה שמתועדת בדיסק הנה אותה שיחה שנייה, אותה יזמה המוקדנית. מכול מקום, על פי תוכן השיחה, ברי כי היא מתעדת את ההתרחשויות כבר משלב מוקדם ביותר של המעקב, שכן בשנייה ה-12 של ההקלטה מתאר המודיע את הפנייה מרחוב ששת הימים לרחוב זנגוויל, שאירעה כאמור בסמוך לאחר עזיבת החשודים את הרכב הפרוץ.

מיד בפתח השיחה התבקש המודיע למסור תיאור של החשודים ומסר כי אחד מהם לובש " חולצה לבנה, מכנס שחור קצר ונעלי התעמלות לבנות". מיד לאחר מכן מסר כי " עכשיו הוא פנה לכיוון זנגוויל רגלית" וכי " הוא לכיוון המגרש הישן של מכבי נתניה". בחלוף כדקה וחצי מתחילת ההקלטה נשאל המודיע על ידי המוקדנית האם הוא רואה עדיין את הבחורים ומשיב: " הוא עכשיו נמצא ברח' החשמונאים". כעבור שניות אחדות נשאל אם הוא עדיין רואה אותו ומשיב: " כרגע אין לי קשר עין איתו הוא עם שיער שיבה כזה אבל לא בחור מבוגר כבן 40 משהו כזה... משהו כמו 30-40". בדקה 2:05 מדווח כי אינו רואה אותו כרגע, אך בחלוף 20 שניות נוספות לערך מדווח על כך שמזהה אותו הולך ברחוב החשמונאים לכיוון רחוב רזיאל בצד הדרומי של הרחוב. בהמשך, בסביבות הדקה 3:15 להקלטה, מתאר המודיע את התנהלותו לפיה הוא עובר ליד החשוד מפעם לפעם בנסיעה, חולף לצידו וממשיך לנסוע מבלי לעצור, ולכן מדי פעם מתנתק קשר העין. בדקה 3:22 מתחדש קשר העין והמודיע מדווח: " אה כן נמצא פה, 50 מ' לפני היציאה לרזיאל". בהתאם לכך הוא מנחה את ניידות המשטרה להגיע לפינת הרחובות החשמונאים ורזיאל.

בדקה 4:28 הוא מתבקש להבהיר האם מדובר בשלב זה בבחור אחד בלבד ומשיב בחיוב. בחלוף כעשר שניות נוספות מדווח המודיע כי החשוד ממשיך ללכת וכי הוא מתחיל לחזור לכיוון המקום בו נצפה מלכתחילה. הוא מתאר את פניית החשוד מרחוב החשמונאים לרזיאל ולאחר מכן את פנייתו מרזיאל לרחוב ששת הימים. בשלב זה, בדקה 5:41 להקלטה מוסר המודיע פעם נוספת תיאור של החשוד אשר לובש: " חולצה לבנה קצרה מכנס ¾ כחול, נעלי התעמלות לבנות שיער שיבה". החשוד הולך על המדרכה הדרומית ומתקרב לעבר המקום בו חונה הרכב שנפרץ ובדקה 6:48 מזהה המודיע את ניידת המשטרה עוצרת ליד החשוד. בהמשך, מתקדם המודיע לעבר הרכב שנפרץ ומוסר למוקדנית את תיאור הרכב ומספרו, באופן התואם את האמור בכתב האישום.  

עדי התביעה הנוספים:

מלבד המודיע העיד מטעם התביעה השוטר שעיכב את הנאשם לחקירה ברחוב ששת הימים 29 בשעה 3:00 בליל האירוע. כמו כן הוגשה בהסכמה ההודעה הקצרה ת/4 שנגבתה מבעל הרכב שנפרץ ואשר ממנה עולה כי החנה את רכבו בסמוך לשעה 23:00 באותו ערב ונעל אותו, ובסביבות השעה 3:00, כשהוזעק על ידי השוטרים גילה כי דלת הנהג סגורה אך לא נעולה. עוד ציין כי לרכב לא נגרם כל נזק וכי דבר לא נגנב ממנו.

באשר לעדות השוטר, הרי שמדובר בראש משמרת הסיור דאז רס"מ יניב יצחקי, אשר תיאר את האירועים בדו"ח הפעולה ת/5 שערך במלים הבאות: " הגעתי למקום תוך... שמירת קשר טלפוני של מרכז עם המודיע על כך שחשוד הלבוש חולצה לבנה, שיער שיבה וברמודה כהים פתח דלת של רכב פורד... והמודיע ממשיך לשמור על קשר עין ונותן דיווחים על מיקומים בזמן אמת. במקום איתרתי את החשוד. מדובר בחיים גויטע המוכר לי היטב מעבודתי במשטרה... ותיאור לבושו זהה לזה שנמסר על ידי המודיע. פניתי אל הנ"ל אשר נראה מזיע בצורה בלתי רגילה ונראה לחוץ למרות שלא שאלתי אותו למעשיו...". בהמשך מתואר ב-ת/5 כי הוזעקה תגבורת וכי הרכב שנפרץ אותר וכי דלת הנהג בו נמצאה סגורה אך לא נעולה. בעל הרכב אותר ונגבתה הודעתו. כמו כן נערך ניסוי עם שלט הרכב והתברר כי הרכב ננעל כולו באמצעות השלט. עוד מצוין ב-ת/5 כי במקום האירוע תאורת רחוב מלאה.

בעדותו בבית המשפט מסר הסייר יצחקי כי כשפנה אל הנאשם הוא היה לבוש במדי משטרה מלאים וכי הנאשם נראה מזיע ולחוץ בצורה בלתי רגילה ובאופן שאינו מתיישב עם הליכה סתמית בשעת לילה מאוחרת. במסגרת החקירה הנגדית התבקש לסמן על גבי המפה נ/1 את מקום עיכובו של הנאשם והצביע על רחוב ששת הימים בין הרחובות זנגוויל ורזיאל. הנאשם טען בתוקף בפני הסייר כי יצא לרחוב ששת הימים מרחוב בארי, אך הסייר עמד על כך שלמיטב זכרונו הגיע הנאשם על גבי רחוב ששת הימים מכיוון מזרח למערב ועל כן לא יצא מרחוב בארי. עוד נחקר הסייר לגבי מצבו של הרכב שנפרץ. לבקשת הסנגור אישר כי בדקו את הכפתורים בכל 4 הדלתות ורק דלת הנהג לא הייתה נעולה, בעוד דלת הנוסע למשל הייתה נעולה.

גרסת הנאשם: